פייסל מוחמד אבו תחפה נ' חברת התעשייה הצבאית לישראל בע"מ ואח'

החלטה

מבוא

בפני בקשה כפולה: מצד אחד, בקשתן של נתבעות 1 ו- 5 להורות על חיובו של התובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיהן, כאמור בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984. מצד שני, בקשתו של התובע לתקן את כתב התביעה ולצרף חוות דעת של מומחה רפואי לשם הוכחת מצבו הרפואי.

התובע, יליד 17.8.65, תושב העיירה יאטה, תבע את הנתבעים בשל נזקים שנגרמו לו, לטענתו, בתאונה שאירעה ביום 4.2.98.

בכתב התביעה פירט התובע, שבמועד התאונה עבד כפועל בניין בעבודות עפר, בכביש מס' 4 (שדרות בגין), כעובד של נתבעת 5. לקראת תפילת הצהרים, ניגש למבנה נטוש סמוך לאתר הבנייה, על מנת לעשות את צרכיו. לאחר מכן התעורר בבית החולים הדסה בירושלים. במהלך אשפוזו התברר שחבלותיו מקורן בפגיעת קו מתח גבוה ופגיעת ראש.

התובע טען שנתבעת 5 לא העמידה לרשות הפועלים מתקן לעשיית צרכיהם, אף התרשלה בהגשת תביעתו למוסד לביטוח לאומי.

אין בין הצדדים מחלוקת על כך שהתאונה הוכרה כתאונת עבודה, ושוועדות המל"ל קבעו שלתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 5%.

הבקשה להפקדת ערובה

בבקשה שבפני טענה הנתבעת 5, שיש להורות לתובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה. לטענתה סיכויי התובענה נמוכים מאד, בנסיבות העניין, שכן, אמנם מדובר בתאונה אשר הוכרה כתאונת עבודה, ואולם התביעה עתידה להידחות או להיבלע, בשל תשלומים שמקבל התובע מהמוסד לביטוח לאומי, וכן בשל כך שהיא צופה שיוטל על התובע אשם תורם בשיעור ניכר.

נתבעת 1, אשר הצטרפה לבקשה, טענה טענות דומות, והוסיפה שספק האם היה הנכס מוחזק על ידה במועד התאונה.

שתי הנתבעות טענו שיש בידיהן ראיות לכך שהמבנה היה מגודר במועד התאונה, ושהוצבו עליו שלטים המזהירים מפני סכנת מתח גבוה.

לטענת התובע, אין יסוד לטענה שהתביעה עלולה להידחות או להיבלע. לטענתו, אין בידיו אמצעים להפקדת ערובה, ומשמעות חיובו בהפקדתה הינה מניעת זכות יסוד של הגישה לערכאות.

התובע הפנה לכך שהבקשה התבקשה בשלב מאוחר, כ- 5 שנים לאחר הגשת התביעה, ורק לאחר שהוגשה בקשה דומה על ידי נתבעת 4. (יצוין שבעקבות הגשת הבקשה האמורה, נמחקה התביעה נגד נתבעת 4, בהסכמת הצדדים ללא צו להוצאות).

הבקשה לתיקון כתב התביעה ולהגשת חוות דעת רפואית

לטענת התובע, יש להתיר את תיקון כתב התביעה, אף שהתיק היה קבוע לשמיעת הראיות, וזאת כיון שרק בשלב זה נודע לו שהנתבעות חזרו בהן מהסכמתן לשיעור הנכות שנקבע על ידי המוסד לביטוח לאומי.

הנתבעות טענו מנגד, שהסכמתן בדבר אימוץ שיעור הנכות שנקבע על ידי המל"ל ניתנה רק לצורך הגשת תחשיב נזק, וכי ממילא משסירבו לקבל את הצעת בית המשפט, לא היה עוד תוקף להסכמתן.

דיון והכרעה

אשר לבקשה לתיקון כתב התביעה, מצאתי שיש להיענות לה. מעיון בתיק בית המשפט עולה שבדיון שהתקיים בעבר, הגיעו הצדדים להסכמה באשר לשיעור הנכות, תוך אימוץ קביעות המוסד לביטוח לאומי.

מצאתי שעל סמך החומר שבתיק ניתן היה להניח שהסכמתן של הנתבעות בעינה עומדת, בשים לב לשיעור הנכות הנמוך, ועל מנת להימנע מהוצאות מיותרות בתיק.

כיון שרק עתה נודע לתובע שהנתבעות רואות את הסכמתן כמבוטלת, ועל מנת שתהיה בפני בית המשפט תמונה מלאה באשר למצבו הרפואי של התובע, יש לאפשר לו להגיש חוות דעת רפואית מטעמו, וכן יש לאפשר לו לתקן את כתב התביעה לשם כך.